<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן מ"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שאלת אלמנה שבאה לגבות כתובתה מן היתומים, ואינה ראויה להנשא וגם היא אינה אומרת שרוצה להנשא, יש לאפטרופוסי היתומים להגבותה או לא עד שיגדלו היתומים, כי יש אומרים שאין להם לפורעה עד שיגדלו היתומים, ואמרת שנסתפקת בזה מפני שהר"מ במז"ל כתב בפי"ב מהלכות מלוה ולוה [ה"ג] דלאשה משום חינה משום שיהא לה כלום ותמצא חן להנשא בו לאחר, אבל רש"י [כתובות פ"ד ע"א] פירש כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים, ואם כדבריו מה לי ראויה ומה לי אינה ראויה. תשובה דע כי בפירוש משום חינה אנו מסכימים לפירושו של הר"מ במז"ל, וראיה יש בגמרא בפרק אלמנה ניזונת [כתובות צ"ז ע"ב] דגרסינן התם כשם שמוכרת שלא בבית דין כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין בשלמא למ"ד משום שלא תתבזה אשתו בבית דין כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתבזה יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו אלא למ"ד משום חינה יורשיה מאי חן איכא תרגמה עולא כגון שירשתה בתה או אחותה, כלומר שצריכות להנשא וצריכות לחן, ואילו לפי דברי רש"י ז"ל מאי שנא בן מבת ושאר יורשים מאחות. ועוד דאמרינן התם [כתובות צ"ז ע"ב] דגרושה בעיא חן ואלמנה מן האירוסין לא בעיא. ועוד דבהדיא גרסינן לה הכי בירושלמי, דגרסינן התם בפרק הכותב [כתובות פ"ט ה"ז] מאי (נדון) [כדון] מפני חינה שיהיו הכל קופצין עליה לישאה. מכל מקום לענין הדין בנדון שלפנינו הדין עמה, חדא דאפילו היא זקנה רוצה לינשא, שרוצה אשה בקב ותפלות מקביים ופרישות [שם ס"ב ע"ב], וכל שהיא יותר זקנה צריכה חן יותר כמו שאמרו בגרושה [שם צ"ז ע"ב]. ועוד כי לפי מה שכתב הרמב"ם באותו פרק [ה"ג] נראה שהוא סבור ששתי הלשונות שנאמרו בערכין פרק שום היתומים [כ"ב ע"א] בכתובת אשה משום מזוני ומרימר מתני לה משום חינה ששניהם אמת ומשום מזוני איכא ומשום חינה איכא, ואם כן לפי הדעת הזה תיפוק לי הכא משום מזוני. ולפיכך בין כך ובין כך הדין עם האלמנה.
